דוד, חזרתי לא מזמן מביקור בקובה, ואני מבינה את האהבה שרכש דוד ז"ל ואימי סילביה ז"ל לקובה. אני רוצה להוסיף לכל מה שנאמר באתר את מערכת היחסים החמה, האוהבת והמיוחדת של דוד עם אחותו, אימי ז"ל, סילביה בכר רוט. דוד היה עבור אימי חוץ מאח אהוב, החבר הטוב ביותר. היא חלקה איתו והוא חלק איתה את כל ריגעי האושר והעצב, ואימי תמיד זכתה לקבל מדוד את כל התמיכתה והעזרה. היא ידעה שתמיד דוד שם עבורה. לעולם לא אשכח את חוש ההומור של דוד. דוד ואימי דיברו כל יום בטלפון, ומי שהיה בסביבה לא הבין על מה ולמה הם תמיד מתגלגלים מצחוק. אני מאחלת לכולם מערכת יחסים מיוחדת כמו זו ששררה בין האחים דוד וסילביה. מתגעגעת מאוד, כל יום. שולי רן (הבת של סילביה בכר רוט ז"ל). בברכה, שולי רן \ זוהר בן עמי ליפא מאיר ושות'

1.12.2012 הכרתי את דוד בגיל 13 כאשר נכנס ל"שומר הצעיר" בהאוונה קובה. למרות שהיינו באותו הגיל, הוא היה בשכבה צעירה יותר, אך זה לא הפריע לידידות בינינו מאחר שהקן היה קטן וקיימנו הרבה פעולות יחד. הוא הצטיין בעליזותו ובשובבותו. כאשר היינו בשכבות הבוגרים נהננו לצאת יחד למה שאנו קראנו מחנות עבודה, כלומר מחנות הכנה ל"מושבה" שהיא בעצם מחנה קיץ של התנועה. עדות לאישיותו הכובשת והאהובה העידו חניכיו שרואיינו בשנה שעברה בחו"ל על ידי הסופרת שכותבת היום ספר על תולדות "השומר הצעיר" בקובה. בשנת 1953 נפרדנו למספר שנים כאשר יצאתי להכשרה. דוד יצא להכשרה לאחר מכן. שם הכיר את יפה והם חזרו לקובה להתחתן. צחוק הגורל היה שלא תיארו לעצמם שרפי וקלרה שליוו אותם לחופה, יהיו לאחר שנים גם חברים באותו הקיבוץ. לאחר 8 שנים חידשנו את הידידות הישנה, כאשר הוא ויפה עזבו את נחשון לטובת השתלבות בקיבוץ דביר. במשך 41 שנים קיימנו ידידות עמוקה בה היינו מעלים כל הנושאים האפשריים: זיכרונות מקובה על הויכוחים מי ילווה את בנות הקן הביתה בלילה לאחר הפעולה; שיחות פוליטיות על המתרחש בקיבוץ ובארץ וגם דיווחים מפורטים מאוחר יותר על פעילותו בקובה. געגועים למולדת הישנה הביאו אותו לביקור בקובה בשנת 1993 יחד עם דב, רפי וקלרה. אז התחדש הרומן שלו עם קובה שראשיתו בתחום העלייה. מאוחר יותר יצר קשר עם המוסדות הקובניים, קשר שהתפתח בצורה ענפה לאחר ביקורו עם קבוצת רופאים ישראליים שביקשו מקיבוץ דביר מלווה קובאי לליווי משלחת-הרופאים לצורך הקמת מוסדות רפואיים בהוואנה. דוד נסע הלוך וחזור לקובה וייצג שם את מפ"ם ואת ישראל בפני המוסדות הקובנים. הודות לו התחדשה עליית יהודים מקובה, לאחר איסור של שנים רבות (כאשר ברקע קיים איסור מוחלט משנת 1961 ועד היום של יציאת אזרחים קובניים מארצם). דוד ויפה הקימו משפחה גדולה וחמה, המונה כמה דורות. לאחר מותו התגשם אחד מחלומותיו שאחד מצאצאיו חזר לדביר. יהי זכרו ברוך! גדליה.

Dear David, The fate deprived us from your warm and comforting presence. We cannot be opposed, it is the rule of our live and nothing can turn the wheel in the opposite direction. However, despite the 10 years of your missing absence, you are present in my thoughts and in my heart with more fervor as gradually as the time pass. You have been my adoptive father without any conditions and with a natural as no equal. Your generosity, your kindness, your sincerity and your honesty were always limitless. I miss you as my outstanding adoptive father and as a friend and I desire, with your permission, to let you know it. You gave us direction on how to be a good man, as I have always dreamed of being. David, you will always be in my heart, no matter how long the time will separate you from us - this is my way to get a revenge on the destiny. Sincerely, yours, Raphy

דוד רוט והאהבה לקובה מה שקשר אותי עם דוד היה האהבה המשותפת לקובה. בשבילי מולדת מאמצת שזכיתי להכיר בעקבות מחקר, אך בשבילו מולדת אמיתית, שהמרחק ותהפוכות החיים לא החלישו את הקשר אליה. דוד, אדם ששפע חום וחיבה ללא גבול, ידע לשלב בצורה בלתי רגילה אהבה לשתי מולדות. באמצעות סיפוריו של דוד יכולתי להכיר את האואנה הישנה של ימי ילדותו, את חיי הקהילה היהודית מנקודת מבטו של חניך בשומר הצעיר, את המשמעות של להיות יהודי בתפוצה טרופית ואת ההתמודדות עם הבעיות האידיאולוגיות ועם הסכנות הבטחוניות בתקופת הדיקטטורה של באטיסטה. בתקופה שהכרתי את דוד נפתח פתח צר לחידוש הקשר עם קובה ויהודיה. אולם הפתח הזה גם חשף את המראה האמיתי של קובה, שהעמיד את דוד בפני מציאות עגומה ש"קלקלה" את זכרונותיו. מציאות זו גילתה את העזובה במחוזות ילדותו ואת מחדליה של הממשלה המהפכנית והעמידה בספק את האידיאולוגיה שקובה סימלה. באהבה חסרת פניות דוד החל לבנות גשר בין היהודים שעדיין נותרו בקובה לבין הקובנים הוותיקים שבישראל, ובמקביל בין השלטונות המהפכניים לבין מפ"ם ואחר כך מרץ. הוא החל לפעול ללא לאות לסייע לעלייתם של היהודים מקובה, ולעזור לאלה שכבר הגיעו בסבך הבעיות שעמדו בפניהם. הוא הקים את "דסק קובה" – ארגון שפעל לקידום הקשרים עם קובה, לסיוע לקהילה היהודית בקובה ובעיקר לקדם את העליה מקובה ולסייע לעולים החדשים. למעשה, דוד היה הרוח החיה בדסק קובה: הוא דפק על דלתות המימסדים השונים כדי לעורר את העניין בעליה, טיפח את הקשר עם מרגריתה זפטה שסייעה לקדם אותה, ובעיקר – דאג באופן אישי לכל אחד מן העולים. ישראל לא היתה ערוכה לקבל את העולים הקובנים שהגיעו ממצוקה עמוקה, אך סווגו כעולים מ"צפון אמריקה". דוד פעל ללא לאות למצוא להם מגורים זולים, תעסוקה, כלי בית ראשוניים ולפתור את הבעיות של כל אחד לחוד. הדסק התקיים עשר שנים, אך לאחר פטירתו של דוד הלך ודעך. עבודתו הפוליטית של דוד למען קובה זכתה להוקרה גם מצד השלטונות הקובניים שהעניקו לו עיטור על שם קסטרו – כבוד ראוי לציון על רקע היחסים העכורים בין שתי המדינות. קשריו של דוד עם קובה תועדו בסרט שהופק בהאואנה, ובויים על ידי מלו ( Marúa Luisa Zayón) ערב עלייתה לארץ. הסרט מראה את האהבה הגדולה שדוד זכה לה בקובה ובקהילה היהודית. אין ספק שדוד תרם לבנייתו של גשר של הבנה וקרבה בין קובה וישראל - שתי המולדות האהובות שלו. הוא עשה זאת במסירות אין קץ ובדם לבו. עבודתו לא תישכח. יהי זכרו ברוך. מרגלית בז'רנו

Although I have not seen nor spoken to David in a half century I still feel his presence and remember him very fondly and lovingly. We were all young and setting out on our exciting journey of life. We thought that we knew the right path and we were going forth with our plowshares and spades and we were going to create a better world in Israel. The Chava in Hightstown was our opportunity to learn how to be responsible grownups and learn the skills that we would need when we became Chalutzim on our kibbutz in Israel.We really ran the Chava and had a swell time doing it. One of the exciting aspects was getting to meet other young people from other countries. David from Cuba quickly became our dear friend and co-worker. He was very intelligent, hardworking, and fit in immediately. Chaim and David along with Avi and Avigdor were great co-workers and friends. He was popular with the girls as well. I recalled that he used the word "casuastry " when explaining a philosophical concept andI thought that he was making the word up due to his lack of knowledge of the English language, He was right and I was wrong. There was a kibbutznik who was staying at the Chava with his family .They were waiting to return to Israel. He was acting like a Machoman and our young studs were not about to let this guy show them up in front of their woman folk. Avi, Chaim, and David played a bloodthirsty game to see who could reach the farthest and make a chalkmark while leaning on the broomstick that was almost parallel with the floor. I don't remember which of them won but it was not the Kibbutznick. David was a dear man who was well loved and respected. I am sorry not to have had an opportunity to have met him in his mature years. With love, Yael Dubno

דוד שלי, עברו 10 שנים מאז הלכת מאיתנו. כל כך הרבה קרה במשך הזמן הזה. נולדו שלושה נכדים שלא הספקת להכיר. שלושה נכדים שרתו בצבא - כולם קרביים. העולם לא נהיה יותר טוב - והמצב בארץ ובקיבוץ לא בדיוק לפי רוחך - בלשון המעטה. אתה אמנם לא כאן- אך בכל זאת אתה איתנו כל הזמן ,במחשבות ,בדיבורים, בזיכרונות ובצחוקים. אתה נוכח איתנו בכל אירוע משפחתי. אתה איתי לא רק בימים אך גם בלילות. אני מרבה לחלום עליך - חלומות טובים, נעימים. אנחנו משוחחים, או מטיילים, או מסדרים דבר מה בבית. ואני קמה בבוקר לא עצובה, אלא נינוחה ומפוייסת, מוכנה להתמודד עם היום הבא. שמור עלינו משם למעלה - במיוחד על החיילים המשרתים. אני אוהבת אותך ואוהב תמיד, עד יומי האחרון - עד שאזכה שוב לשכב לצידך. יפה

לא היה ולא יהיה חבר נאמן,מסור,נבון ואמיתי עם חיוך נצחי וצחוק מתגלגל כמוהו אהבנו ואוהבים מיה ומאיר

To Yaffa and family, Remembering David with thoughts of his devotion to family, quiet demeanor, and strong sense of values. We recall and respected his loyalty to the beliefs of Hashomer Hatzair throughout his life. Thinking of you all. Chana and Yak Ornstein.

דוד היה אחד המדריכים שלי בתנועה , גרנו בשכנות קרובה. הוא ברחוב פיקוטה פינת אקוסטה ואני באקוסטה פינת פיקוטה - בעיר העתיקה של הבנה. תמיד היה צועד נמרץ וזקוף ברחובותינו בדרכו לקן השומרי בתלבושת מלאה: חולצה כחולה עם שרוך לבן, עניבת השכבה אך בשונה מכולנו, במכנסיים קצרים וגרביים עד הברכיים (כסיגנון הצופים הקובנים ). פעם, לאחר שהוריקן פקד את הבנה (HABANA) ראיתי אותו עובר ליד ביתי בתלבושת מלאה ולשאלתי לאן: "להגיש עזרה לנפגעי הציקלון..." (כבר אז , והוא עדיין נער - עזר לזולת) על אף היותו מבוגר ממני בכמה שנים הצטלבו חיינו במספר צמתים. הוא נסע למכון למדריכי חו"ל ואני שני מחזורים אחריו. עלינו ארצה לקיבוץ ולפעילות פוליטית במפ"ם. לא שכחנו מאין באנו והקמנו את השולחן לעניני קובה ליד המפלגה , וכאשר חזר מנסיעתו הראשונה מקובה הביא את רצון העליה של הקהילה. מוניקה פולק הפעילה את קשריה באינטרנציונל הסוציאליסטי. התכנסנו בבית קפה בליפתא, ירושלים, (שכבר לא קיים) : מרגריטה זפטה , מוניקה פולק, דוד ואני, כדי לגייס את מרגריטה . דוד הציג את הנושא והיא הבטיחה לפעול אצל פידל קסטרו - היא הצליחה: ארבעת הסטודנטים הגיעו ואחריהם חודשה העליה של יהודי קובה (הנמשכת עד היום). אלה היו הימים המאושרים של דוד אך הוא לא הסתפק בכך ודאג לקליטתם של הבאים, טיפל בהם , עזר להם לפתור בעיות ולחם את מלחמתם להכרה ולדיור. בזמן אחד הקונגרסים הציונים, בעת התכנסות חגיגית של סיעתנו, הוא ניגש לברך ובמקום נאום לימד את הנוכחים מהארץ ומחו"ל שיר מהקרנבל הקובני: "....MIRALA QUE LINDA VIENE ...."- כך נהג לעשות בכל כינוס, עד שליבו נדם. הוא כבר לא יבוא וגם לא יהיה מי שיבקש מאיתנו להיות שקטים ורגועים, גם ברגעים קשים . הלך מאיתנו ככה פתאום, כולנו אבדנו רע ו"מנטש" , אני אבדתי חבר, שותף, מדריך. חיים חייט

לזכרו של דוד דוד ואני לא היינו שותפים לאותה השקפת עולם, או לאותה רוח קיבוצית. ודאי שלא, למרות העובדה ששנינו היינו חברים באותו קיבוץ, דביר, במשך לא מעט שנים. הקשר שלי היה עם יפה. שתינו "סחבנו" הריון באותה עת. רחל נולדה חודשיים לפני מורן, הבן שלי. אסף, הבן הצעיר ביותר במשפחת רוט, נולד בשנה שבה נולדה דקלה, בתי הצעירה ביותר. איך שהוא, ואני כבר מחוץ לקיבוץ ודוד חבר נאמן בו, היינו הוא ואני שותפים לבעיה קרדיולוגית דומה. התלוצצנו על הצרה הזאת, כאשר נפגשנו, לעתים די רחוקות בבואי לבקר בדביר, והחלפנו רשמים על מרשמים, ברוח הומוריסטית. פתאום הרגשתי קרבה אליו, למרות השוני הגדול בגישות ובהשקפות על החיים ועל העולם. חשבתי שיחזיק מעמד, קיוויתי שזה לא כל כך נורא. לא כך היה. היום יש פתרונות טובים לבעיה הקרדיולוגית שלו ושלי. אבל, זה כבר לא יכול להועיל לו. יהי זכרו ברוך. כרמלה לכיש

Shirley: Ten years is a long time to be without David but you must have wonderful memories. I remember every time I spent time with the two of you. I always felt I was part of your family. You both embraced people with your wonderful words. Claire B.

Conoci a david en Hashomer en Cuba y me imresiono siempre como persona y amigo. Aun recuerdo a David con su sombrero de Boyscout la mochila el cuchillo and la canana y la cantimplora siempre sonriendo y servicial. Aun al pasar de los años siempre lo he recordado con aprecio. Siempre era el primero en todo con su sonrisa y postura. Descanse en paz el buen amigo. Guillermo (SHLISELE) Sclaver mi firma en cuba. mi nombre aqui en USA= Guillermo Syklawer syklawer@bellsouth.net incluidas vienen algunas fotos que me traen memorias inolvidables de nuestra juventud

A DAVID Y SU FAMILIA Al cumplirse 10 años de su desaparición física que todavía lamentamos y sentimos, queremos ratificar la altísima opinión que siempre tuvimos acerca de su gran corazón y su enorme capacidad de trabajo, siempre incansable, incluso cuando ya su enfermedad ponía en peligro, trabajando por Medinat Israel y de Cuba. Algo que quiero resaltar una vez más, es su inagotable deseo de ayudar a todos los "olim" de Cuba, sin que importara el día, la hora. Todavía hoy sentimos la necesidad de tenerlo cerca. Todos los que le conocimos y disfrutamos de su amistad, nos sentimos orgullosos y todavía sentimos su ausencia Alberto y Raquel Toruncha Ashkelon, Israel

Dear Yaffa,& family, We remember David fondly from the chava,at Heighstown.David was Avi"s roomate.We remember his smile & his pleasant manner.He was smart,& we are very happy that he chose ,you Yaffa to be his mate. You raised a great family & lived in Israel,quite a few of us didn't.You get extra points for that. Zichrono L'bracha Avi & Chana Factor

סבא חבל לי שלא הכרתי אותך, ממה שאני שומע מפי כולם אני מתגעגע יותר. הלוואי שהיית פוגש אותי ואני אותך מיואב נכדך המתגעגע

.. אבא עוד נכד נולד. שמו הראל. גם הוא כמו שני אחיו לא יזכה להכירך. עצוב לי על כך

I'm just amazed by David's life and aims. I would like so much to have his strength to continue what he fought for. I'll promise to do what I can in that direction and I invite everyone to do so. It's to beautiful to let this falling down. Israel and Cuba united !!! To his whole family, I wish all the best. You must be so proud to be his wife, son, daughter... G.od bless you.

אבא, יושב בשדה התעופה בוינה, שומע בשורות איוב ממאיה לגבי אחותה, קורא את הכותרת הזועקת בעיתונים: סופו של עידן: פידל קסטרו ויתר על השלטון ומתגעגע יותר מתמיד אלון

דוד היקר:חמש שנים עברו וזכרונך לא מש ממני כברת דרך ארוכה עברנו ביחד,בסניף מפ"ם ולאורך השנים פיתחנו ידידות אמת היית אידיאולוג ופעלת למימוש רעיונותיך.לא נרתעת מהקשיים שבדרך ושאפת לראות חברה שוויונית יותר הצועדת לקראת שלום עם שכנינו ניסית להעביר את המסר על ידי פעילות ומעורבות חברתית.לא חסכת מאמצים ועמדת לצידו של כל פרט הזקוק לעזרתך למרות אימרתך החיובית "הכל שקט ורגוע" לצערי הרב לאור המצב הקיים היום במדינה, אני לא שקט ולא רגוע אתה חסר לי ואני מתגעגע אליך חברך מרדכי למשפחת רוט היקרה:הביקור המחודש באתר נגע שוב ללבי,ולדעתי זו המתנה הכי יפה שיכולתן לתת לדוד,להנצחת זכרו שלכן יהודית

האתר יפה ומביע את פועלו ואישיותו של דוד, כך גם את אהבת המשפחה אליו. עכשיו הוא יום השנה השני למותו, ואני נזכרת באיש שאהב לצחוק, מזמזם או שר כשהוא מתהלך בצעדיו הגדולים. ונזכרתי שבערב הזיכרון שנערך ביום השנה הראשון שרו את "מרד כושים יש בקובה" השיר שהוא אהב, וששרנו הרבה גם בתנועה הישראלית, כלומר בשוה"צ כאן בארץ יהיה זכרו ברוך